@noam אבל האם הקופסה הלא נכונה בעת דחק קיצוני היא היא המהות של אותו בן שיח?

@saf כמו שאמרה @exmaahal , גם אם זו לא המהות זה חלק משמעותי ממי שהם. לא משנה מה השאלה, אם התשובה היא "רצח תינוקות", כנראה שהבעיה עמוקה יותר ממצב דחק רגעי, קיצוני ככל שיהיה.
אני באמת משתדל שלא לשפוט, קשה לי לדמיין מה עובר על חלק מהם, אני מופתע מהצד הזה אצל חלק מהאנשים שחשבתי ש"הבנתי" אותם קודם לכן

@noam @exmaahal גם אני הייתי מזדעזע לשמוע את זה, אבל מנסה למצוא חמלה. כל כך עצוב להווכח שוב שהשיטה הדמוקרטית לא מסוגלת להגן על עצמה מפני פופוליסטים חלולים.

@saf @noam
אני חושבת שהאמירה שאדם ניכר בכיסו, כוסו וכעסו די נכונה. אני יכולה להבין מאיפה האמירות האלו באות ומכירה אותן מאוד מקרוב. אני יכולה אפילו למצוא סוג של חמלה אבל לא מרגישה שאני יכולה לסמוך על מי שבשעת קושי מוותרת על עקרונות בסיסיים. זה מעיד על משהו מאוד בסיסי בקשר של האדם עם הסביבה.

@exmaahal @noam כנראה שהפער בינינו הוא שאני חושב שהמצב הנוכחי חורג בהרבה מכעס/קושי ולכן המבחן לא תקף לימים כאלה. (כל עוד שמדובר באנשים מן היישוב ולא אלה שאוחזים בהגה, כמובן.)

@saf @noam
לא, כי המקרה היחיד שיכולתי לשקול הכלה של אמירות כאלו זה מניצולי שואה. המבחן שלי הוא בדיוק ההתנהגות במצב משבר, כשקשה לשמור על מעצורים. יש אנשים שיקראו לשלום למרות הזוועה ויש כאלו שיחפשו נקמה.
וממש לא מקבלת את ההבחנה בין אנשים מן היישוב לבין מקבלי החלטות כי רצח עם לא מתבצע בהוראה מלמעלה בלי עידוד מהאוכלוסיה.
בעזה ישראל הרגה קרוב ל- 3,000 איש מתוך אוכלוסיה הרבה יותר קטנה, אז עכשיו אנחנו אמורות להביע אמפתיה גם לחמאס? ככל שאני חושבת על זה אני פחות מבינה את הגישה הזו.

@exmaahal @saf @noam

בעניין האמפתיה לחמאס, אני חושבת שהדרך היחידה החוצה ממעגל ההסלמה והנקמה היא אמפתיה דו־כיוונית, גם לאוכלוסיה האזרחית וגם ללוחמים שמבצעים פשעים מזעזעים בכל הצדדים. אנחנו תקועות כל כך חזק בגישה שבה אמפתיה מתפרשת מייד כהצדקה של הפשעים של הצד השני וזילות של הקורבנות של אותם פשעים שאני לא מאמינה שמשהו ישתפר לפני שיהיה ממש ממש ממש רע, הרבה מעבר למה שאנחנו מעלות על דעתנו. זה הסיוט שדמיינתי לפני כ־20 שנה ושבגללו בחרתי להגר ואין דבר נורא יותר בשבילי מאשר להיווכח שצדקתי.

@noam @saf @exmaahal
צ'מע, יש מי שמכנים את זה "המוח הזוחלי", זה מקום אכן מאוד בסיסי במוח שמכתיב לנו את התחושות בזמן לחץ, מה שקוראים לו לפעמים Fight or Flight בשפה עממית (יש עוד כמה אופציות אבל נניח לזה כאן). יש במצבי לחץ כאלה גם את הסובלימציות, אנחנו עדיין בני אדם, רק שלצערנו יש מי שפחות מתורגלים בכיבוש הרגש הראשוני הזה. פחות מורגלים אולי בכלל בלדמיין את רגשות האחר ("theory of mind") ולכן שכבות של תרבות וחינוך נופלות יותר מהר במצבי לחץ.

@I @noam @saf @exmaahal
כל זה נכון למשך כמה דקות. אולי למי שחווה אסון נורא ישירות זה נכון ליום-יומיים, ואז לפעמים בהתקפים. מעבר לזה זו מטאפורה, לא תיאור אמיתי של איך שהמוח פועל.

@haranmi @noam @saf @exmaahal זה מאוד כללי וניפנופי ידיים, לכן ההמשך.

@noam @saf @exmaahal
עכשיו השאלה היא מה היא "מהות האדם". האם זו התגובה שלו במצבי לחץ, או ההתנהלות שלו 99% מהזמן כשהוא לא לחוץ. מבחינתי אדם נמדד ביומיום, כשכל החינוך, הסובלימציות הנלמדות, כולם פעילים ומתפקדים. במדינה נורמלית כשאין איומים על האזרחים, שם הם נמדדים.

אבל זו לא מדינה נורמלית והלחצים כרגע, בתוספת הפרסומים של גופות תינוקות חרוכים בטוויטר הרשמי של ראש הממשלה, הם רבים ונמשכים לאורך זמן, אז המבחן שונה לגמרי, וכאן אני מסכים איתך.

@noam @saf @exmaahal
כלומר אם אתה חי בחברה שבה רמות הלחץ גבוהות כבר בתור בייסליין, אז התפקוד שלך ברגעי משבר אישי או ברמת המדינה זה כן בכל זאת האישיות שלך, לא משהו שיוצא רק כששודדים אותך ברחוב או סכנה מיידית אחרת.

@noam @saf @exmaahal
ואגב, זו הסיבה שכל המדינה הזו, בין אם ברמה אישית או לאומית, לוקה בסוג כלשהו של cptsd, במיוחד אם אתה אדם רגיש ואמפתי. זו טרגדיה מתמשכת וזה מה שגורר אנשים להצביע לפופוליסטים. אין לי הסבר חד משמעי מה גורם לזה במקומות פחות מוכי טראומות כמו בריטניה, ארה"ב ושאר המקומות שבו ימין קיצוני עולה אחרי שיש כבר היסטוריה של דמוקרטיה מתפקדת (לכן על פולין או איטליה אני פחות מתפלא)